יום רביעי, 8 ביוני 2016

בוּדקה, השותק והבוהה (וגם משפט בסוגריים על בוֹרדלו)

חלפה כמעט שנה מאז עברנו למשכן החדש והקבוע. ("בית היתומים" שהיא גדלה בו) 

ב-15.5.2016 הצטרף אלינו חבר קואופרטיב חדש והלילות הפכו לימים - כאלה לבנים ולא נגמרים. 

בין הנקה לפליטה נקראנו לישיבה במרכז העצבים החדש של הקיבוץ, או כפי שחבוּשי מכנה אותו "הבית הכתום" - שם התרכזו כל החשובים המנהלים את ענייני החברים. תוכלו למצוא שם את זוּלה, גם היא חברה אבל בקואופרטיב מקביל, את מינעד חבר מכוכב אחר, את מיגל, שנשואה לשותק, את שוֹלי מוֹקד שהוא חבר מטעם החברים ועוד ועוד.
בקיצור, התיישבנו בחדר ישיבות מפואר, סביב שולחן דירקטורים מלוקק, שחבוּשי הקפיד לציין שהוא נקנה במחיר מצחיק. אנחנו לא צחקנו. זימנו אותנו "לדון" במחיר שעלינו לשלם על "בית הילדים" שאליו עברנו. עוד טרם נאמרו דברים, מינעד החבר מכוכב אחר הקדים ואמר: "לא ממש מעניין אותנו מה תגידו, אנחנו החלטנו מה המחיר ומבחינתי אתם יכולים לעוף לנו מהעיניים". הוא אמר זאת בצורה יותר מעודנת, אבל המסר עשה את שלו. ואכן כעבור זמן קצר יצאנו - עדיין לא ברור לנו מה החיוב, אבל החברים מתכננים לצאת לפרויקט גיוס נרחב - אחד החברים מתכנן למכור תקליט יקר שהוא שומר כבר שנים, אחת החברות מתכננת למכור חלב אם שמצוי אצלה בשפע - רעיונות נוספים יתקבלו בברכה. אין מה לעשות, החלטנו לשאת את הגזרה הכלכלית, תהא אשר תהא, באומץ ובהבנה, הרי ברור לכולנו שמישהו צריך לשלם על השולחן המפואר במרכז העצבים, על השכר המופרז של בודקה וההנהלה הבכירה - לשלם דמי איזון וחוסר איזון, שלמונים, שלגונים ומה לא...!
אין ספק שהחברים חווים תקופה חדשה. נדמה שאת האחווה מחליף הניכור, את הטורייה ג'יפ יוקרתי (כן כזה אפור ואגרסיבי כמו של בורדלו), והמבט, איך לומר, נשאר תקוע, לא כמו זה של הבוהה - חבר יקר לכל הדעות, שאך לא מזמן חזר אלינו מגלות רפואית - אבל תקוע בזמנים טובים יותר ולפעמים עדיף ככה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה